באיומי אקדח ירח מלא

על חוף האי, עם חול, שנראה היה שהוא מאחסן את חום השמש, היא שכבה. מבטה קבוע בחלל האינסופי של הים, היכן שהגלים התרסקו על החוף בלחישה קצבית. הוא הראה לה את המקום הזה. האי היה קטן, אבוד, לא מסומן במפות, אבל עבור מלחים הוא היווה סכנה חמורה בשל סלעים מתחת למים חבויים, אשר הרסו ספינות רבות. לכן, אין זה מפתיע שהוא ביקר כאן לעתים קרובות. עם זאת, עם התפתחות הטכנולוגיה, ביקוריו הפכו פחות ופחות. עם זאת, הוא לא אהב את הים במיוחד, לעתים קרובות מדי הוא עקף אותו. היא בילתה הרבה יותר זמן כאן; היא ביקרה לעיתים רחוקות בים.

הים, עם הגלישה הנצחית שלו, עזר לה להירגע. ועכשיו היא הייתה זקוקה לזה במיוחד. מה שקרה היה עדיין איתה כמו צל, והיא ניסתה להתאושש. הפחד נוצץ בעיניה. אולי הקרב הזה פגע בה? ואם זה המקרה, אולי היא תהיה עקרה כמו אונו עכשיו? היא נפגעה בנסיבות דומות. אבל היא דחתה את המחשבות האלה, פחדה לחשוב על זה.

ואז, במחשבותיה, המחשבה על אנשים והרוע שלהם התגנב. הם, כמו ציידים, הפריעו לחייהם של אחרים, כמו רשת, קצרים ודועכים. וכמה אכזריים הם שפכו את זעמם על אלה שסבלו במשך זמן רב. זה באמת היה מפחיד.

אבל מה לעשות עם דאשה עכשיו? אחרי מה שהיא ראתה, היא בקושי הייתה רוצה לנסות משהו כזה. היא כבר לא רצתה להסכים, ועכשיו הספקות שלה רק התגברו. ואיך לשכנע אותה? ההצעה שלה הייתה יוצאת דופן, אפילו בשבילם. אם זה כבר היה קורה, זה היה קל יותר. לאחרונה, היא הביעה רצון לנסוע, אבל רק לא הייתה לי ההזדמנות. לא הבנתי שאף אחד לא נוסע כמוה. אני אצטרך לספר לה.

בשקט ולא מורגש, כמו תמיד, אונו התקרב, יושב על החול לידה, חיבק אותה בעדינות. אהבתו לים הייתה עצומה, במיוחד לאחר כוכב הלכת הריק שלו. בים, הוא מצא משהו ששקע אותו במצב של טראנס. הוא יכול לשבת שעות בוהה לתוך המרחק. אבל החובות לא אפשרו זמן רב מדי להתמהמה.

זה ליטף בעדינות את אצבעותיה היפות. הרוך שלו היה משהו מדהים שהיא העריכה. אתה בסדר? אונו שאל, קולו מלודי ועדין כתמיד. ”עד כה, כן”, היא השיבה. ”אני מקווה”, המשיך אונו. 'לא יכול להבין מה אתה מפחד. זה בלתי אפשרי להרוג אותי. ”זה לא על זה,” הסיפור

היא עשתה זאת. ”בוא נעשה ילד”, אונו הציע פתאום. "ילד. אני מרגישה כל כך בודדה. אתה כמעט תמיד בחוץ. ואני אוהב את הילד, אני אדאג לו. ”אתה לא אוהב אותנו יותר?” היא שאלה. "למה לא. גם אני אוהב אותך ”אבל פחות מבעבר?” "לא, כמובן שלא. אני פשוט מתגעגע אליך. יש לי כל כך הרבה רגישות ללא שימוש. "למה הילד? אתה לא תאהב עוד סקס?" "כמובן שאעשה זאת. זה פשוט, אני יודע, אתה צריך ילד. "מצטער, לא החלטתי איזה מין הילד שלי יהיה. ”בסדר, תחליט”

למה היא שאלה? זה עדיין חשש שהם לא ירצו ילד בגלל חוסר הפוריות החלקית שלו. אבל מה עם אהבה? האם זה אפשרי לעזוב את אחד שאתה אוהב? זה היה כמו מלאך מחליק את הפינות החדות ביניהם. עם זאת, היא לא יכלה שלא להבחין כי אונו החל יותר ויותר לדרבן אותם. זה היה מפחיד. ”איזה גלישה מוזרה היום”, ציין אונו. ”אני תוהה למה?” ”ירח מלא”, היא השיבה. "הירח משפיע על הגאות והזרימה, מושך מים אל עצמו. וזה גם משפיע על הגלישה, זה פשוט לא כל כך מורגש. והירח המלא משפיע על כמה אנשים מוזרים. לכן, אנשים חושבים שבזמן הזה כוחות הרשע הולכים וגדלים. למרות שלדעתי, אנשים הם הכוח העיקרי של הרוע. "שוב התחבקו, ישבו על החול והקשיבו ללחישות הים.

כל גל, ברצף, נראה לשאת עימו את חוכמת הגילאים ואת התעלומות המסתוריות שמשכו אותם למקום המבודד הזה שוב ושוב. באותו רגע, שניהם חשו קרבה מיוחדת, כאילו כל העולם קפא בזרועותיהם, והים היה רק עד לקשר שאין לעמוד בפניו.

אבל אפילו באידיליה הזאת, המחשבה על הפינות החדות של מערכת היחסים שלהם לא עזבה אותה. היא חשבה על ההצעה שלו להביא ילד לעולם. ילד. הצעה זו נראתה לה בלתי צפויה וחפוזה מדי. היא לא הייתה בטוחה אם היא מוכנה לאימהות, במיוחד בתנאים האלה כאשר חייהם היו כל כך מסוכנים ולא בטוחים. אבל אפילו יותר מזה, היא הייתה מודאגת כי אונו הציע את זה ללא הסכמתה, כאילו קבלת החלטות לשניהם.

גורלו של הילד אינו צריך להיות נושא התמקחות פשוט ביחסיהם. היא הרגישה ששניהם צריכים לשוחח על כך ביתר זהירות, לשקול את כל ההשלכות ולהחליט יחד, בכבוד לרגשותיו ורצונותיו של זה.

היא החזיקה אותו קצת יותר חזק, כאילו זה יכול להגן עליהם מכל אי הוודאות והסכנות שיכלו לחכות להם. אבל באותו רגע היא הבינה שהסכנות הן לא רק חיצוניות. קרבות פנימיים וספקות עלולים להיות הרסניים ביותר.

אבל יחד, תחת אור הירח, הם היו חזקים. הם היו מחוברים על ידי משהו עמוק יותר מסתם רגשות. הם נקשרו יחדיו בחוטים בלתי נראים של יחסי קרבה ואמפתיה שהפכו אותם לבלתי ניתנים להסכמה. וברשת בלתי נראית זו, בחיבוק שלהם, הם יכלו למצוא נחמה ותקווה לעתיד.

הם ישבו בשקט, נהנו רגע שנראה לעצור בזמן, וידע ש, כנגד כל הסיכויים, הם יכולים להתגבר עליהם יחד. ותחת אור הירח המלא, הם נשארו שם, מחבקים כמו סלעים חזקים שהתנגדו לגלים האינסופיים של הזמן.

האור של הירח שיחק על פניהם, כאילו נותן להם רוך ורוגע ברגע זה של ניסוי. לבם פועם במקהלה, יוצר מנגינת אהבה שנשמעת חזק יותר מכל רעש של הים.

היא החליטה שהם צריכים לדבר על כל מה שהטריד אותם. שוחחו על התוכניות שהם מתכננים לעתיד, כיצד הם רואים את עצמם בעולם הזה ואילו ערכים חשובים להם. אחרי הכל, הם לא היו רק אהובים, אלא גם ידידים, בעלי-ברית, המוכנים לתמוך זה בזה בכל מצב.

היא פנתה אליו, עיניה פגשו את שלו, והם הבינו אחד את השני בלי מילים. הקשר ביניהם היה עמוק יותר מאשר רק לדבר ולחבק. הם הרגישו אחד את השני ברמת נשמה שבו אין מקום לשקרים ובגידה.

ואז, תחת אור הירח, הם התחילו לדבר. לדבר על הפחדים והתקוות שלהם, מה הם מוכנים לקבל אחד מהשני, ואיך הם רואים את העתיד שלהם ביחד. שיחתם הייתה כנה וכנה, כאילו כל מילה קירבה אותם עוד יותר להבנת הזולת.

הם הבינו שהעתיד עשוי להיות לא בטוח ומלא אתגרים, אבל הם מוכנים לעבור את זה ביחד. אהבתם הייתה כוחם, והם ידעו שהם יכולים להתגבר על כל המכשולים אם הם ביחד.

תחת אור הירח, הם התחבקו שוב, כאילו מאשרים את החלטתם להיות יחד, למרות הכל. לבם פועם במקהלה, ובשלב זה הם ידעו שאהבתם תהיה הכוכב המנחה שלהם בים החיים הסוער הזה.

החיבוק שלהם היה כמו מחסה מכל הסערות ומזג האוויר הגרוע שיכלו לחכות להם בדרכם. תחת אור הירח, הם הרגישו בלתי מנוצחים, מוכנים לקרב עם כל מכשולים שהם נועדו להתגבר עליהם.

עם כל רגע שהם בילו יחד, הם חיזקו את הקשר שלהם, כמו אבן שנחשפה לגאות בים שרק מתחזקת עם הזמן. אהבתם הייתה כמו להבה נצחית, בלתי נעימה ובוהקת בחשיכה.

הם החליטו שהם יכולים לקבל החלטה על הילד ביחד, לאחר דיון קפדני ולקחת בחשבון את דעותיהם של אחרים. כוחם היה ביחד, ביכולתם לתמוך ולעורר השראה זה בזה, אפילו בזמנים הקשים ביותר.

תחת אור הירח, הם הבטיחו זה לזה שלא משנה מה צופן העתיד, הם יעמדו מנגד, מוכנים להתגבר על כל המכשולים שעליהם להתגבר. אהבתם הייתה מעוזם, והם ידעו שביחד הם יוכלו לעבור את כל הניסיונות שיצטרכו להתמודד איתם.

29.04.2024

---