איש הצללים

באור העמום של הדירה הנשכחת, קולות מעורבים - זכר ונקבה, פירסינג, כמו מבשר של הבלתי נמנע. גבר מלא ספק נפגש עם אישה שדבריה נשמעו עקשניים, כאילו סימלה צרות. הם התווכחו על גורל דאשה, שהיה בידיהם. התוכניות והפחדים של אחרים מילאו את החדר, והאוויר היה רווי מתח.

דאשה מתעוררת בעולם שהשתנה מאז שהייתה כאן בפעם האחרונה. היא נאחזת בפחד ובחוסר אונים, כבולה, לבדה וללא תקווה. כאב וגעגועים ממלאים את מחשבותיה, אבל אפילו בסביבה עגומה זו, היא מוצאת את הכוח לשמור על דעתה צלולה.

כאשר הדלת נפתחת בשקט ונסגרת, היא פוגשת במוות - יצור לא ידוע שבא אליה לשאת נחמה. בשיחתם הקצרה חלחלה תקווה ומסירות, מעורבבים עם פחד וספקות. המוות מבטיח שהכאב יהיה קצר ימים ותומך דאשה ברגעי הייאוש שלה.

עם הזמן, הקולות בחוץ מתחזקים, והחרדה משתלטת על החדר. דאשה מבינה שהם מחפשים אותה, שצללי העבר רודפים אותה ומהווים איום. בתוך התסיסה הכללית, היא מודעת לכך שגורלה קשור באופן בלתי נמנע לכוחות המסתוריים האלה, והיא חייבת למצוא תשובות לפני שיהיה מאוחר מדי.

אחרי זמן מה, דאשה שמעה את המדרגות מתקרבות למחסה שלה. הלב שלה פועם חזק יותר כאשר הדלת נפתחה שוב ואז טרק בפתאומיות. היא כיווצה את ידיה באגרופים, ניסתה לדכא את ההתרגשות, הציצה אל תוך האפלה, מחכה להתפתחות חדשה.

החדר נעשה שקט יותר, ודשה הרגישה לפתע שמישהו מתקרב אליה. הצעדים היו שקטים והחלטיים. היא נאנחה בשקט כשהיא התכוננה למה שיקרה בהמשך.

ופתאום מבט הופיע מולה, מוכר ובו זמנית מסתורי. היא הייתה אישה, היא נראתה מוכרת במעורפל, אבל דאשה לא יכלה לזכור איפה הם אולי נפגשו לפני. הייתה תערובת מוזרה של תדהמה וחמלה בעיניה.

"שלום, דאשה, הקול של האישה נשמע. מילותיה נשמעו כמו הד מהעבר, אבל באותו הזמן הן היו מלאות חום והבנה. דאשה לא יכלה להסיר את עיניה מהאישה הזאת, כאילו היא מצפה שהיא תבוא.

מי אתה היא סחטה את עצמה.

האישה חייכה, והחיוך שלה היה מוכר באופן מוזר. "אני חברה ותיקה שלך, ליסה. לא נפגשנו כבר זמן מה, נכון? אבל לא רק באתי לכאן. אני כאן כדי לעזור לך"

דשה נשמה, מנסה להבין מה קורה. ליסה הייתה כמו כתמי העבר, שצצו ממעמקי זכרונה. היא זכרה את ההרפתקאות שלהם יחד, את הצחוק והשמחה שלהם. אבל למה היא כאן? ולמה עכשיו?

”מה אתה עושה כאן?” דאשה שאלה, קולה רועד מהתרגשות.

ליסה הביטה למטה, כאילו איסוף מחשבותיה. "אני כאן כדי להזהיר אותך, דאשה. אתה בסכנה ואתה צריך להיות זהיר. לא כל אחד כאן הוא מה שהוא נראה"

דאשה הרימה את גבה במבוכה. על מה אתה מדבר? מי שלח אותך?"

ליסה נאנחה, עיניה מביעות חרדה עמוקה. 'אני לא יכול להגיד לך עכשיו, דאשה. אבל אתה חייב לזכור דבר אחד: לא כל מי שנראה כאויבים שלך הוא באמת אותם. ולא כל מי שמציג את עצמו כחברים הוא בעצם חבר שלך"

הלב של דאשה קפא. היא הרגישה שאיזו תעלומה נחשפה סביבה, שחלקים ממנה אפילו לא יכלה לדמיין. אבל דבר אחד היה ברור: היא תתקשה לשרוד במבוך הזה של בגידה וסכנת-מוות.

דאשה בקושי הבינה את המילים של ליסה. היא הרגישה שיש לה רמז לפניה, אבל הצורה שלו עדיין הייתה מטושטשת מכדי להבין מה התעלומה ואיך לפתור אותה.

"ליסה, אני לא מבין... מה קורה פה? למה אני כאן? ולמה זה כל כך מסובך?" "דאשה ניסתה לאסוף את מחשבותיה, אבל הן נראו מעורפלות, כאילו היא שוחה בערפל.

ליסה לקחה את היד של דאשה, המגע שלה חם ומנחם. אני יודע שקשה להבין, דאשה. אבל אתה צריך להחזיק מעמד. אתה לא לבד, יש לך את אלה שמוכנים לעזור לך, המאמינים בך"

דאשה הביטה לתוך עיניה של ליסה ולפתע היא הרגישה שמשהו מתחיל להתבהר במוחה. המילים של ליסה נשמעו כמו אזהרה, כמו קריאה לפעולה. היא הבינה שהיא תצטרך לפעול מהר כדי לשרוד בעולם המסוכן הזה.

”תודה לך, ליסה,” לחש דאשה, מרגיש גל פתאומי של נחישות. "אני לא יודע מה הולך לקרות אבל אני הולך להיאבק. אני לא הולך לוותר"

ליסה חייכה, עיניה נוצצות מגאווה. "תמשיך ככה, דאשה. אתה חזק, ואתה יכול להתגבר על כל הקשיים. רק תזכור: האמן בעצמך ואל תפחד להתקדם"

מהמילים האלה, ליסה נעלמה, כאילו התמוססה באוויר, והשאירה את דאשה עם מחשבותיה והחלטותיה. היא הרגישה שעכשיו יש לה את המפתח לגורלה בידיה והייתה מוכנה להשתמש בו כדי לפתוח את הדלת לחיים חדשים.

דאשה עצמה את עיניה, התמקדה במחשבותיה וברגשותיה. היא ידעה שהיו לפניה קשיים ומבחנים רבים, אך לא היה לה ספק ביכולתה להתגבר עליהם. הייתה הבטחה חזקה בלבה: היא תילחם עד הסוף כדי למצוא את מקומה בעולם הזה, שבו צללי העבר עשויים להוכיח מפתח לעתידה.

01.05.2024

---