האמן בקול

ערפל צפוף מרחף סביב, מטשטש את הראות עד כדי כך שאתה יכול לראות רק חלק קטן מהעולם סביבך. הרוח, תמיד חזקה וקוצנית בהרים האלה, נושבת מעל הסלעים וגורמת להם לרעוד מעוצמתה. מטפס סלעים, מצופף על קיר הרים, מחליט לתת לגופו קצת מנוחה לאחר טיפוס מייגע. אבל קול מזיק ממשיך להישמע באוזניו, מפקד מתמיד:

"אתה לא יכול לסבול! אתה רק תתעייף יותר"

חרק את שיניו, הוא ממשיך בדרכו למעלה. עם רק כמה מטרים ללכת עד הסט הבא, כל צעד מרגיש כבד יותר וכבד יותר. אבל כוח רצון שומר התנועה שלו הולכת למרות עייפות. לפתע נשמע קול מוכר - אבן נופלת. כהרף עין, הוא מבין כי אין לו זמן להתחמק, והאבן מכה אותו על המצח, להתיר אותו. מחליק, הוא מרגיש את כפות ידיו מתקלפות מקו פלאמב מחוספס, וכשהוא מוכן לרדת, מישהו תופס אותו בשריטה של הצוואר ומחזיר אותו לסלע. הוא נאחז באבן הקרה, חש הכרת תודה למושיע הבלתי נראה. כשהוא מרים את ראשו, הוא רואה שנותרו רק עשרים מטרים עד לאתר הבא, אבל חצי מהדגשים שאליהם הוא יכול להמשיך בדרך נהרסים. הוא נאלץ לחפש דרך חדשה.

במבט למטה, הוא שם לב שהנחיתה הקודמת כמעט מתחת לרגליו. קפיצה נראית כמו החלטה קלה, אבל הוא יודע שלא יהיה מחסה מהרוח או מקור מים שם למטה. המילים מצלצלות באוזניו שוב:

”תאמין לי, אני לא אתן לך למות”.

הוא מחייך, משיב:

”אני יודע”.

אבל התשובה הזאת לא מספקת את המושיע שלו. הקול באוזניו חוזר על הפקודה:

”לטפס על!”

הוא מרים את ראשו ורואה מדף מוכן עבורו. נאחז בו וממשיך לנוע. הקול מתחדש:

תאמין לי, אתה לא צריך ווים. זה טיפוס קל כאן"

”אני יודע”, הוא משיב, ”אבל שיהיה להם טוב יותר”.

עייפות ממלאת את גופו, מקשה עלינו לחשוב בבהירות. המטרה היחידה שלו היא להגיע לפסגה. הוא ממשיך להתקדם, מתעלם מעייפות וכאב. כאשר נשאר רק מטר לאתר, הבליטות מסתיימות, ומשאירות רק חריצים צרים לזיווגים. הקול אומר שוב:

”תאמין לי, אתה יכול לעשות את זה בלי ווים”.

”אני יודע, אבל אני לא רוצה להסתכן”, הוא משיב.

אבל הקרס עליו הוא הסתמך תפס אותו חומק מתחת לרגליו. הוא מנסה להיאחז במשהו, אבל לשווא. הפעם הוא לא יכול להתנגד ונופל. אבל ברגע האחרון הוא נתפס, מונע נפילה. הוא מודה:

”אני יודע שאתה לא נותן לי לקרוס”.

מתעורר למחרת בבוקר, הוא מרגיש פרץ של כוח ומרץ. אש קורסת סביבו, ודייסה רותחת בסיר. הוא מביט למטה, רואה ים ירוק של עצים בבסיס הסלע. הוא יודע שהיום הוא יצליח. הוא לוקח ווים איתו ומתחיל לטפס. הפעם הוא מצליח להגיע לנחיתה, שם הוא יודע שהמושיע שלו כבר מחכה.

”אני יודע שאתה כאן!” הוא צועק.

”בשביל מה?” 'הקול עונה.

”כדי לדעת בוודאות!”

”תאמין לי, אני כאן”.

באותו רגע, הוא שומע צליל מוכר, והאבן מתחילה להתגלגל ישירות אליו. אבל קולו מרגיע אותו:

זה לא יפגע בך. תאמין לזה"

הוא מחייך כשהוא מגיע לבית המשפט הבא.

הוא מחייך כשהוא מגיע לסט הבא, מרגיש בטוח ביכולותיו ומאמין בקול שתמיד נמצא איתו. בעודו מתקדם, הוא מבין שכל אתגר וכל מכשול הם הזדמנות להכיר את עצמך טוב יותר, להתגבר על פחדיך ולחזק את כוחך הפנימי.

עולה גבוה יותר, הוא מרגיש שהערפל מתחיל להתבהר, חושף שמש בוקר בהירה ונופים יפים מפסגת ההר שלפניו. עייפותו וכאביו מפנים את מקומם לתחושת גאווה וסיפוק כאשר הוא משיג את מטרתו.

למעלה, הוא שם לב שהמושיע שלו הוא לא מישהו אחר, אלא כוח הרצון והאמונה העצמית שלו. הקול הזה, שתמיד היה איתו, החזיק אותו ברגעיו הקשים ביותר, כשהוא נזכר בכוחו וביכולתו להתגבר על מכשולים.

במורד ההר הוא חש מחודש ומבוצר, מוכן לאתגרים ולהרפתקאות החדשים הצפויים לו. הדיאלוג הפנימי שלו מתחזק עוד יותר, האמונה העצמית שלו בלתי ניתנת להריסה, וכל צעד בדרך הוא צעד לעבר גבהים והישגים חדשים.

לפיכך, סיפורו הופך לסמל לכוחה של הרוח האנושית, לאמונה העצמית וליכולת להתגבר על כל קשיים העשויים להפגש בדרך להצלחה ולמודעות עצמית.

מטפס לפסגה, המטפס מרגיש איך כל צעד מקרב אותו למטרה. מתח ועייפות מפנים את מקומם לאופוריה של ניצחון כשהוא סוף סוף מגיע לפסגה. הוא עוצר בקצה הצוק, חש ברוח זועקת לחופש, ומביט למטה על הגבעות הירוקות וההרים המשתרעים עד האופק.

בגובה הזה, הוא מרגיש גם חסר חשיבות וגם חזק, נכנע לכוחו של הטבע, אבל גם מתגבר עליו. לבו מלא הכרת תודה על ההזדמנות לחוות גדולה זו, והוא מבטיח לעצמו לחזור שוב ושוב, מוכן לאתגרים חדשים והרפתקאות.

המטפס יורד מההר, מרגיש מחודש ומבוצר. הקול הפנימי שלו נשמע עכשיו חזק מתמיד, מזכיר לו ששום דבר לא בלתי אפשרי אם יש לך אמונה עצמית וכוח רצון. הסיפור שלו הופך להשראה לכל מי שחולם להתגבר על הגבולות שלו ולהגיע לגבהים, להיות על הר או בחיים.

בדרך למטה, המטפס מרגיש שלווה פנימית, מה שמביא מודעות לדרך בה נסע וניצחון על פחדיו שלו. הוא נהנה מכל צעד, נושם באוויר ההרים הצח ומתפעל מיופיו של הטבע הסובב אותו.

בכל אבן ובכל צמח, הוא רואה השתקפות של התשוקה שלו לפסגות. הוא מבין שכוח אמיתי טמון לא רק בהתגברות על מכשולים חיצוניים, אלא גם בהתגברות על הספקות והפחדים שלו.

כשהוא מתקרב לתחתית ההר, הוא מביט לאחור אל דרכו עם חיוך על פניו. זו הייתה דרך ארוכה וקשה, אבל כל דקה הייתה מאה. הוא חש את נפשו מלאה סיפוק וגאווה בהשגת מטרתו.

לרדת לכדור הארץ, הוא מבין שהניצחון הזה הוא רק תחילתו של מסע חדש. הוא מוכן לאתגרים חדשים והרפתקאות שמחכים לו. הסיפור שלו הופך להשראה לכל מי שחולם על הישגים גדולים ומוכן לאתגר את עצמו.

המטפס יוצא מההר בידיעה שאש בוערת בתוכו שלעולם לא תצא. הוא מוכן לטפס על הפסגות שוב ושוב, בחיפוש אחר אופקים חדשים והישגים חדשים.

מתחת לרגלי המטפס, השביל משתרע מטה, גולש בעדינות לאורך השטח ההררי. הוא מרגיש איך כל צעד מלווה בהרמוניה עם הטבע שמסביב, כאילו כל צעד שלו הוא תשובה לאתגר של פסגות הרים. ריח הרעננות והחופש תלוי באוויר, ממלא את נשמתו בשמחה ובשלום.

במרחק, מחנה הבסיס, המקום שבו החל את מסעו, כבר נראה לעין. עם כל צעד, תחושת הבית חוזרת אליו, אבל בליבו נשארת האש של הרפתקאות וחתירה לגבהים חדשים.

בעודו מתקרב למחנה, חש המטפס את ברכתם השמחה של חבריו להרפתקה. הם חולקים רושם על מעלליהם, חולקים יחד את שמחת הניצחון והכבוד לכוחם של ההרים. יחד הם חשים את כוח האחדות והידידות שעזרו להם להתגבר על כל הקשיים.

בערב, כשהוא יושב ליד האש, המטפס משתקף בדרכו ובמה שלפניו. הוא אסיר תודה להרים על שלימד אותו על עצמו ועל יכולותיו. לבו מלא השראה וצמא להרפתקאות חדשות, והוא יודע ששום דבר לא יכול לעצור אותו בדרכו לפסגות.

המטפס מחייך, בידיעה שהסיפור שלו רק מתחיל, ושעולם של הזדמנויות והרפתקאות פתוח בפניו. עם מטרות חדשות וחלומות בליבו, הוא הולך לישון מוכן לקום לאתגר של היום הבא ולהמשיך במסעו המדהים.

30.04.2024

---